News

הטיפול הפסיכולוגי לא עובד? מנהל בית החולים שלוותה מפתח תוכנה שתציל אותו

27
Aug
2020

סמדר רייספלד

הארץ

אמו של ד”ר שלמה מנדלוביץ, פסיכיאטר שמנהל את המרכז לבריאות הנפש “שלוותה”,
פסיכותרפיסט, מרצה וחוקר בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, לא מבינה במה עוסק בנה
המוכשר, וליתר דיוק לשם מה זה טוב. מבחינתה, הדרך לעזור לאדם שנמצא בדיכאון היא לתת לו
כרטיס לקולנוע. מה זה השטויות האלה, טיפול נפשי? אולי היא צודקת. במחקר באנגליה, שעקב אחרי
כחצי מיליון אנשים שעברו טיפול נפשי, העידו כ– 40% מהם שבעקבות הטיפול קשייהם נפתרו, 20%
נוספים אמרו שמצבם השתפר, אך מצבם של כ– 40% לא השתפר כלל. לא זו בלבד, אלא שמחקרים
נוספים הראו שמצבם של חלק מהאנשים שעוברים טיפול נפשי לא רק שאינו משתפר, אלא אף
מחמיר.

מנדלוביץ מכיר, כמובן, את המחקרים האלה, והוא לא ממהר להתגונן. להפך. “זה אומר שכמחצית
מהמשאבים של המערכת מושקעים כיום לשווא”, הוא מודה. “ואם כך, מה אנחנו עושים פה בכלל?”
שאלה טובה, בייחוד כשהיא נשאלת על ידי מי שמקדיש את חייו לטיפול באנשים עם מצוקות נפשיות
ושלאחרונה הוציא ספר שנקרא “מחשבות מחדר הטיפול: 101 דברים שלמדתי מטיפול על החיים”.
אף לא אחת מהתובנות המופיעות בספר מרמזת על כך שטיפול לא עובד. להפך, הספר עמוס
בתובנות יפהפיות על מהותו של הטיפול הנפשי, על הגורמים להצלחתו ועל יכולתו לחולל שינוי,
תחילה בתוך חדר הטיפול ובהמשך בחיים עצמם. “את ההשראה לשם ולתבנית של הספר שאבתי
מהארכיטקט מתיו פרדריק, שכתב את ‘ 101 דברים שלמדתי בבית הספר לארכיטקטורה'”, מספר
מנדלוביץ. “מה שנהדר בספר הזה, זה שכל אחד מהדברים שמופיעים בו, נדמה כאילו הוא עוסק
בארכיטקטורה, אבל בעצם מדבר על החיים: תפיסה אסתטית, מערכי כוח, יחסים בין רקע לקדמת
במה וכדומה. גם בספר שלי אני מונה 101 תובנות, שליד כל אחת מהן מופיע הסבר קצר או סיפור
רלוונטי מחדר הטיפול, וכמעט כל תובנה גם משקפת משהו שלמדתי מהטיפול על החיים”.

איך זה מסתדר עם ההכרה ביעילותו המוגבלת של הטיפול? למנדלוביץ יש תשובות מעניינות, וגם
תוכנית לשיפור יעילות הטיפול. יחד עם עמיתיו באוניברסיטת תל אביב ובשלוותה הוא מפתח כלי
שאמור לעקוב אחרי המפגשים הטיפוליים ולתת למטפל משוב, שיעזור לו להשתפר ולשכלל את
יכולותיו. לכאורה, כלי כזה כבר קיים בפסיכותרפיה. כל מטפל מקבל בתהליך ההכשרה שלו הדרכה
ממטפל מנוסה יותר (סופרוויז’ן): השניים דנים בסוגיות שעולות בחדר הטיפול ובוחנים יחד את דרכי
התגובה של המטפל. אלא שבפיתוח החדש יש טוויסט מפתיע. מדובר בכלי אנליטי־חישובי, שאמור
בסופו של דבר לתפקד כיישומון בטלפון של המטפל. הוא יקליט את הפגישה הטיפולית וישלח אותה
למחשב רב עוצמה, שינתח אותה ויציע למטפל משוב שיאפשר לו להתאים את הטיפול בצורה טובה
יותר למה שהמטופל זקוק לו כדי להתקדם.

המממ… מה זה גורם לי להרגיש? אולי בלבול מסוים, שנובע מהסתירה בין התפיסה של טיפול נפשי
כתהליך אנושי עדין לבין היומרה לעשות אוטומציה שלו. אבל לפני שנגיע לכך, ראוי להעלות את
השאלה מהו בעצם תפקידו של הטיפול הנפשי.

“רוב האנשים שמגיעים לטיפול חווים מצוקה שגורמת להם סבל גדול”, אומר מנדלוביץ. “לפעמים זו
נקודת משבר שקשה להם להיחלץ ממנה או מערכת יחסים שהם לכודים בה. לפעמים מדובר
במצוקות מתמשכות כמו חוסר ביטחון עצמי או רגשי אשמה כרוניים. טיפול טוב יכול לעזור למטופל
להתמודד עם הבעיות האלה. לפעמים טיפול יכול רק להקל ואפילו מעט, ובכל זאת זה מאוד
משמעותי. יש לי, למשל, מטופלת שסובלת מסכיזופרניה. בילדותה היא חוותה סדרה של יחסים
מתעללים, שתרמו מן הסתם למחלתה וגם לימדו אותה ש’להתקשר זה מסוכן’. יש סיכוי קלוש שאצליח
לפרק לחלוטין את תבנית החשיבה ההרסנית, שהוטמעה בה בגיל שלוש, אבל פעם בשבוע כשהיא
תבוא אליי, אנסה לשנות בה משהו. אגיד לה: ‘גם פה את מנסה להתנגד לקשר, אבל אנסה להראות
לך, בתנועות עדינות, שיש גם אפשרות אחרת. לא של התקפה, אלא של חיבור זהיר בינינו’. הברית
הזאת תתקיים בינינו עד יום מותי, ולפני כן אדאג להעביר אותה למטפל מסור אחר. במקרה הזה,
הטיפול הוא סוג של דיאליזה. ניקוי רעלים באמצעות מסע משותף שנמשך לאורך כל החיים”.

ואם ישאלו אותה, היא תגיד שהיא שבעת רצון מהטיפול?

“היא תגיד שאיכשהו הטיפול מחזיק אותה בחיים. באופן אישי, אני רואה בטיפול דרך להקלת הסבל.
מטפלים אחרים יכולים להגיד לך שפסיכותרפיה היא בעיקר מסע של חיפוש וגילוי עצמי, אבל אני
כרופא לא יכול להגיד דבר כזה. התפיסה הבסיסית שלי היא של מי שנמצא בעולם כדי לקחת מאנשים
סבל, ולפעמים כל מה שאפשר לעשות זה להציע את הדיאליזה הזאת”.
כך או כך, ההערכה של יעילות הטיפול היא סובייקטיבית — של המטופל.
“נכון. בסופו של דבר, זה מה שקובע”.

המחקר האנגלי יוצא דופן בכך שהוא בודק את יעילות הטיפול הנפשי באופן שיטתי, על בסיס
מספר גדול של נתונים ולא על סמך רשמים מזדמנים. ברוב העולם אין מעקב אחרי התוצאות
הקליניות, מצב שלא מאפשר לדעת אם יש הצדקה לציפיות הגדולות שיש מטיפול נפשי.

“אכן, וזה גם מעכב אותנו מללמוד איך אפשר להשתפר. כשיש תוצאות במספרים כל כך גדולים —
חצי מיליון אנשים — אפשר להתחיל לבדוק בתוך כל הנתונים את השפעתם של מדדים ספציפיים, כדי
לשפר את יעילות הטיפול. המחקר האנגלי כלל מגוון גדול של מטפלים ומטופלים, שפע של הפרעות
פסיכותרפיה דינמית, טיפול באמנות וכו’. מספיק שנעשה התאמה בין סוג ,CBT : ושלל שיטות טיפול
המצוקה שהאדם סובל ממנה לסוג הטיפול שהוא מקבל, כדי לשפר את היעילות. למשל, מחקרים
יעילה להתמודדות עם הפרעות חרדה (CBT) רבים מצביעים על כך שתרפיה קוגניטיבית־התנהגותית
ממוקדות הרבה יותר משיטות תרפיה אחרות ושדיכאון מתמשך מגיב טוב יותר לפסיכותרפיה דינמית.
כיום המערכת כמעט ולא עושה התאמה כזאת, וזה בערך כמו שתגיעי לרופא כלשהו והוא יגיד לך
‘בואי נראה איזה אנטיביוטיקה יש לי כרגע על המדף. יאללה, קחי זינאט’. בעולם הרפואה הגופנית
מדברים כיום על רפואה מותאמת אישית, וזה גם מה שצריך לקרות עם רפואת הנפש. זה היעד שאליו
אנו שואפים כשאנחנו מפתחים את הכלי שלנו, שמתמקד בתרפיה פסיכודינמית. הרעיון הוא לעקוב
אחרי הטיפול באופן צמוד כדי לבדוק אם הוא מתאים למטופל וכך לנסות לשפר אותו”.

……..

Share this Page: